<h1>פירוש רבינו יהודה ב"ר נתן — נדרים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[נדרים ז' ע"ב] שכל (שנתנו חכמי') מקום שהזכר' הש' מצויה עניות מצויה נר' לר' דנפק' ליה מדכתי' גבי שבוע' שקר [זכריה ה'] ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו את עפרו ואת אבניו ובריש תמורה [ג' ע"ב] מדמה התלמוד קצת מקלל חברו בשם ומוציא שם שמים לבטלה אהדדי דקאמ' מניין דמקלל חברו בשם לוקה דכתי' אם לא תשמור לעשות וגו' וכתי' והפלא וגו' ופריך אימ' אפי' שבועת אמת כו' והדר פריך אימ' למוציא שם שמים לבטלה ומסיק במוציא ש"ש לבטלה לא מצינן לאוקומי משו' דלא מצינו לאו אלא אזהרה דאת ה' אלקיך תירא וההיא אזהר' עשה היא. ועניות כמיתה שנ' כי מתו כל האנשי' והיינו דתן ואבירם כדאמרינן לקמן [ס"ד ע"ב] כל מקום שנ' נצי' ונצבי' א"א דתן ואבירם והם לא מתו עדיין אלא שירדו מנכסיהן דא"ע גב דאמרי' דסומא נמי ומי שאי' לו בני' חשובי' כמת אין לומ' דלהכי כתי' כי מתו דסומי' לא הוו דכתי' העיני האנשי' ההם תנקר ומצורעי' נמי לא הוו שהרי היו בתוך המחנה ובנים נמי לא הוי דכתי' ובניהם וטפם ואי' לומ' דשוב היו להם בני' דמתו משמ' כמתים ממש שאי' עתידי' לחיות מאותה מיתה דמי שאי' לו בני' ועומד להיות לו בני' אינו כמת אע"פ שעני חשוב בשעת עניו כמת אפי' נעשה עשיר לבסוף ועו' דמפני שלא היו להם בני' לא ה"ל לירא פחות מהם שבכך לא נעשו קרובי' למלכות מבתחלה ואי' לומ' דלעולם היו סומין או מצורעי' ונתרפאו במתן תורה שאז נתרפאו כלם דאמרי' במדרש [במד"ר פ"ז] דבמעשה העגל חזרו בעלי מומין למומן מ"ר.
